אימון קוגניטיבי לגיל השלישי
 

זיכרון לטווח ארוך

אנחנו נוהגים לחשוב על המונח 'זיכרון' כעל מקשה אחת, אבל למעשה מדובר במונח מטרייה תחתיו חוסים כמה אזורים במוח וכמה מנגנונים באמצעותם אנחנו מאחסנים ומאחזרים מידע ויזואלי, מילולי וחושי. המרכזיים שבהם המידע מאוחסן הם 'זיכרון לטווח קצר' ו'זיכרון לטווח ארוך'. 

כל אחד מכיר מישהו שעונה על סטריאוטיפ 'הפרופסור המפוזר'. מדובר על אותם אנשים שבלי למצמץ ובלי להציץ בגוגל ידעו להגיד בביטחון שיוליוס קיסר נרצח ב-15 במרס בשנת 44 לפנה"ס או שהקונגרס הציוני הראשון נפתח ב-29 באוגוסט בשנת 1897, אבל אין להם מושג איפה הם הניחו את המשקפיים לפני דקה. איך זה יכול להיות?

ובכן, למרות ששתי הפעולות (לדעת לשלוף מתי מת יוליוס קיסר ולדעת איפה הונחו המשקפיים) עונות להגדרה הבסיסית של "פעולת הזיכרון" – כלומר לדעת לגשת ל'מגירה' הנכונה במוח ו'לשלוף' ממנה את המידע, מדובר בשני שימושים שונים לחלוטין לזיכרון שפועלים בקונטקסט שונה ומשרתים תכלית שונה.


זוכרים את מה שמעניין אותנו

אנחנו נוטים לזכור טוב יותר מה שמעניין אותנו ואת שאגרנו תוך כדי פעולה של למידה שכללה הקדשת תשומת לב. לכן, הפרופסור יזכור מידע היסטורי מפורט גם אם למד אותו לפני 60 שנה. המידע הזה הנצבר בזיכרון לטווח ארוך מלווה אותנו לאורך שנים כחלק מתהליך גיבוש הזיכרונות.

מנגד, כשמדובר בדברים יומיומיים שנאגרו לעיתים בהיסח דעת כמו רשימת קניות שאנו מריצים בראש אד-הוק, לא נזכור אותה לאחר מכו ולמעשה 'נפטר' ממנה כשאין בה כבר צורך. כשאדם נכנס לגיל השלישי הזיכרון והפניית תשומת הלב עשויים להיחלש, וכך אנשים נוטים לשכוח יותר פרטים יומיומיים, טריוויאליים.

החדשות הטובות הן שבאמצעות טכניקות של 'אימון מוחי' שפותחו על ידי חברות טכנולוגיה, כמו למשל Effectivate, ניתן לתרגל ולשפר את הזיכרון. כאשר חלק מהתרגולים נועדו לחזק את הזיכרון לטווח הקצר וחלק מהתרגולים נועדו לחזק את הזיכרון לטווח הארוך.


עוד בספרייה